תגיות: פאודה, אלאדין, גל גדות, טריילרים חדשים, פסטיבל הסרטים, פסטיבל ירושלים, אוסקר 2020


סינמונדיאל: סיבוב חמישי

(אם אינכם בטוחים מה קורה פה: כתבת ההסבר על הסינמונדיאל)


ווס אנדרסון חשב בתחילת המשחק אתמול שהמצב בשליטה טובה. היה לו פער טוב מהיריב, וההוביטים והאלפים התגלו כיריבים קלים להסחת דעת כל עוד עושים קלוז-אפ על משהו נוצץ או משמיעים שירה ערבה לאוזן. כל ההתחלה רמזה שזה נראה שזה כמו עוד אחד מהנצחונות הקלים של הסינמונדיאל. ואז הגיע מכסחת הדשא. הקבוצה של אנדרסון לא חשדה בהתחלה, כי הגיוני שבשדה יבוא אדם ויכסח את הדשא, אך לאחר הליטר הראשון של הדם שהושפרץ לכל מקום, הם הבינו שכדאי להם להתחיל לברוח. הרבה כדורגל לא הגיע אחרי הרגע הזה, אבל בכל זאת ג'קסון השכיל לצמצם את הפער ל2:1 (59-41 בסינמונדיאלית).


בינתיים, הקרב בין בויל ומקדונה התפתח בצורה מצערת. לפני אפילו שהקבוצה של בויל הספיקה לעלות על המגרש, יריות האקדח של מקדונה נשמעו ולאחר שהעשן התפזר לא היה אפשר לדעת מי מהקבוצה שלו קיפח את חייו, מי קיפח את חייו חבריו ומי ברח מהמקום במנוסה. בעוד שהמאמן הארי צועק עליהם דרך הטלפון לחזור מהר למגרש יא חבורה של חפצים דוממים מזורגגים, לקבוצה של דני בויל היו 90 דקות לשלוט במשחק ביד רמה. רק שהקבוצה של בויל הורכבה מ9 זומבים, ג'יימס פרנקו שתקוע מתחת לאבן וילד הודי ואף אחד מהנ"ל לא ממש מחונן בכדורגל. הילד הודי ביקש מהשופט להחשיב את הנקודות קריקט שהבקיע, אבל השופט בדיוק היה עסוק לברוח מהזומבים המהירים ולא שמע אותו. המשחק נגמר ב0:0, או 51-49.


בניגוד לקרבות הצמודים של בית ה', בית ו' התחיל ב-KAPOW צבעוני שהיה רשום על המסך ואז במעבר של כמה קאטים אלימים, חברי הנבחרת של איניאירטו מצאו את עצמם על הרצפה בעוד שהחברים הבריטים מהנבחרת של רייט מקניטים אותם (דבר עליו קיבלו כרטיס צהוב על התנהגות לא ספורטיבית). אומנם היה קשה להתגבר על הדובה ששמרה על השער, אך לאחר שהם הסבו את תשומת ליבה לליאונרדו דיקפריו שעבר בקהל, הם הצליחו לסיים את המשחק ב3:0, או 76-24.


היום: שלושה משחקים בבתים ו' ו-ז', עם ארבעה זוכי אוסקר, שני זוכי סקר עין הדג וחזיר-על אחד.


בית-ו


הוא התנסה בכמה ז'אנרים שונים, אבל סיכוי טוב שהז'אנר איתו סטיבן סודרברג הכי מזוהה הוא סרטי שודים. אחרי שביים את טרילוגיית סרטי "אושן" הוא לקח קצת הפסקה מהז'אנר, אבל אז חזר אליו בשנה שעברה עם "לוגאן לאקי". הוא גם זכה באוסקר על "טראפיק" (אחד מהבמאים שהוא הביס בדרך לפרס היה הוא עצמו, במועמדות על "ארין ברוקוביץ'"), פרץ לסצנה עם סרט האינדי "סקס, שקרים ווידאוטייפ", הראה את התרחיש הסביר של פריצת מגפה ב"התפשטות", הרקיד את צ'אנינג טייטום וחברים ב"מג'יק מייק" וביים עוד מלא סרטים שקצרה היד מלהזכירם. סרטו הטרי ביותר, "Unsane" הוא מותחן בית משוגעים בכיכובה של קלייר פוי שצולם כולו באייפון.


הז'אנר איתו דארן ארונופסקי הכי מזוהה, לעומת זאת, הוא סרטים שגורמים לכם לשאול "מה לעזאזל זה היה?" כשאתם יוצאים מהאולם (אם זה בטון חיובי או שלילי כבר תלוי בכם). ויש לו קטע, בעיקר בשנים האחרונות, עם התנ"ך. הפילמוגרפיה שלו כוללת בין השאר את "פיי", "רקוויאם לחלום", "המעיין", "המתאבק", "ברבור שחור" ו"אמא!".










Webp.net-resizeimage (6) Note: There is a poll embedded within this post, please visit the site to participate in this post's poll. Webp.net-resizeimage (2)

 


בית-ז



את האחים כהן אין צורך להציג, ורק אזכור שמם כנראה ישר גורם לכם לחשוב על אחד מהסרטים שלהם, או ציטוט ממנו. הם תרמו לעולם הקולנועי דמויות אייקוניות, כמו "הדוד" מ"ביג לבובסקי", מארג' מ"פארגו", אנטון שיגור ב"ארץ קשוחה" והתסרוקת של בראד פיט ב"לקרוא ולשרוף". בסינמונדיאל השעבר הם היו מרחק נגיעה מלקחת את הגביע, ומאז הם ביימו את מה שהיא אולי סצנת המחזמר הטובה ביותר של שנות ה-10' – "No Dames". עוד סרטים שביימו: "ברטון פינק", "צומת מילר", "בייבי אריזונה", "אחי, איפה אתה?", "האיש שלא היה שם", "אומץ אמיתי" ו"בתוך לואין דייויס".


מולם, דמיאן שאזל, האדם הצעיר בהיסטוריה שזכה באוסקר על בימוי לפני שנה וקצת, בגיל 32. את הפרס הוא קיבל על "לה לה לנד", שגם היה סרט השנה של גולשי עין הדג לשנת 2016. זה סרט רומנטי, קליל ומוזיקלי, ובדיוק לא מה שהייתם מצפים לקבל ממנו אחרי החוויה האינטנסיבית וזורקת-הכסאות שהיא "וויפלאש" – סרט זוכה אוסקרים נוסף של הבמאי. האם הרקורד הקצר-אך-מרשים הזה יהיה יספיק בשבילו כדי להשיג תוצאות יפות בתחרות, או שהוא כאן בעיקר כדי ללמוד כיצד לכבוש את סינמונדיאל 2022? בואו נגלה.










Webp.net-resizeimage (1) Note: There is a poll embedded within this post, please visit the site to participate in this post's poll. Webp.net-resizeimage


אולי טראמפ נסע לפגוש את קים, אבל זה הרבה פחות מרגש מהדו-קרב שמתקיים פה. נכון, אלו לא אותן קוריאות ויש קצת הבדל ביניהן, אבל תזרמו. במפגש הזה, ארה"ב מייוצגת על-ידי בראד בירד. הוא התחיל באנימציה עם "ענק הברזל", "משפחת סופר-על" ו"רטטוי", הריץ את טום קרוז בסרט הרביעי של "משימה בלתי-אפשרית" והטיס את ג'ורג' קלוני "בחזרה למחר", וברגעים אלו ממש אתם יכולים לתפוס בקולנוע את סרטו החדש, "משפחת סופר-על 2".


בפינה הדרום-קוריאנית ניצב בונג ג'ון הו, שכמו בירד, ביים עד היום שישה פיצ'רים מלאים. במולדתו עשה סרטים כמו "זכרונות מרצח", "המארח" ו"אמא" (לא להתבלבל עם "אמא!" מלמעלה). את שני סרטיו האחרונים – "רכבת הקרח" ו"אוקג'ה", הוא עשה בשיתוף עם ארה"ב וכבר היה ניתן למצוא בהם כמה פרצופים יותר מוכרים כמו קפטן אמריקה, אד האריס, פול דאנו או טילדה סווינטון.











Webp.net-resizeimage Note: There is a poll embedded within this post, please visit the site to participate in this post's poll. Webp.net-resizeimage (3)


 

מדריך גישה לאתרים

***