תגיות: פאודה, אלאדין, גל גדות, טריילרים חדשים, פסטיבל הסרטים חיפה, פסטיבל ירושלים, אוסקר 2019


"קרא לי בשמך" – ביקורת

"קרא לי בשמך". ארמי האמר, טימותי צ'אלאמט.

"קרא לי בשמך". ארמי האמר, טימותי צ'אלאמט.


"קרא לי בשמך" הוא סרט התבגרות קטן מאוד שמנסה לספר באיפוק גדול את סערת הרגשות העוברת על נער בן 17 אשר מתאהב באופן רציני בפעם הראשונה בחייו. הבעיה היא שהאיפוק הוא כל כך גדול שהצופה מביט משתומם על המתרחש מולו ומרגיש כזר שלא שייך למקום. גם היותו של הסרט אטי מאוד וארוך מדי (שעתיים ושתיים עשרה דקות) לא עוזר, אבל הסוף מצליח להתגבר על מכשלות אלה ולהעביר הרגשה של תוצאה מספקת.


את התסריט לסרט, שמבוסס על ספר באותו השם, כתב ג'יימס אייבורי. אייבורי היה ידוע במשך שנים בזכות הסרטים שנעשו בשותפות עם בן זוגו לחיים, איסמעיל מרצ'נט, ועם התסריטאית רות פראוור ג'אבולה. הסרטים ההם, שהיו ברובם עיבודים לספרים (ביניהם: זכרונות אהבה מפירנצה, זכרונות מאחוזת האוורד ושארית היום) וסיפרו באטיות רומנטית סיפורי אהבה, זכו להצלחה לא מבוטלת. כמותם, גם "קרא לי בשמך" מספר באטיות סיפור אהבה רומנטית, אבל מכיוון שהתסריטאית הקבועה שלו נפטרה, החליט אייבורי לכתוב את התסריט בעצמו, ולצערי לא עמד במשימה בהצלחה רבה.


אולי אם אייבורי היה גם מביים את הסרט הוא היה מצליח לעשות משהו אחר עם התסריט שכתב, אבל מכיוון שהוא כבר מתקרב לגיל 90, ויתר לבסוף על מלאכת הבימוי. המשימה הועברה לידיו של לוקה גוואדנינו שנשכר בתחילה כיועץ לסרט, ושסרטו "אני אהבה" משנת 2009 זכה להצלחה רבה בקרב מבקרים ואוהבי קולנוע.

















כפי שכבר הזכרתי, הבימוי מאופק, המשחק מרומז והכל נעשה בצורה עדינה מאוד. כל כך עדינה שאתה יכול לשכוח שמדובר ברגשות עזים. ופה הבעיה של הסרט. כיוון שכולנו היינו בני 17 וכולנו חווינו אהבה ראשונה, אנחנו יודעים שמדובר בתבערה פנימית גדולה, אבל אנחנו גם זוכרים שפעמים רבות אנחנו שומרים את זה בפנים, כשההתנהגות שלנו כלפי חוץ לא מסגירה פרטים על מה שעובר עלינו. מכיון שהסרט לא משתף בתבערה אנחנו כצופים נשארים בצד, כאותם אנשים שלא באמת יכולים להתחבר למה שעובר על הדמויות הראשיות. כך קרה שלאט לאט איבדתי עניין בסיפור האהבה.


הרשו לי לחזור לרגע אל אייבורי ולסרטו "שארית היום", שסיפר את סיפור אהבתם הלא ממומש של שני משרתים באחוזה אנגלית, והיה מופת של איפוק – הן בכתיבה, הן במשחק והן בבימוי, ועם זאת הוא לפת את הצופה בצוואר עם כל מה שרוחש מתחת לפני השטח. אני מניח שזו היתה גם כוונתו של אייבורי בסרט הזה, ברם התוצאה מאכזבת ורחוקה מזה.


"קרא לי בשמך". טימותי צ'אלאמט.

"קרא לי בשמך". טימותי צ'אלאמט.


"קרא לי בשמך" מתרחש בשנת 1983 ומספר על משפחה יהודית קוסמופוליטית שמבלה את חודשי הקיץ בעיר בצפון איטליה. האב, פרופסור לארכיאולוגיה, מזמין את אוליבר, דוקטורנט אמריקאי יהודי, לבלות עם המשפחה את הקיץ ולעזור לו בעבודתו האקדמית. בבית המשפחה מקבל אוליבר את חדרו של אליו בן ה-17, קורא ספרים נלהב שמבלה את שעות הפנאי בכתיבת תווים משמיעה של יצירות מוזיקליות. הוא נרתע בהתחלה מאוליבר, אך לאט לאט מתחיל להימשך אליו.


הבלבול שחש אליו בין המשיכה לאוליבר לבין העובדה שהוא מעוניין לחוש משיכה למרסיה, הבחורה שמאוהבת בו, גורמת לו לתחושות שונות ומערכת היחסים בינו לבין אוליבר עוברת טלטלות במשך השעתיים הראשונות של הסרט. וכיוון שבשלב מסוים, כפי שכתבתי, הסרט איבד אותי, איטליה הפכה עבורי לשחקנית ראשית נפלאה. יופיה מבליח מכל פריים ואתה כמעט יכול לחוש בריח החופש, בנהר, באוכל ובאוויר ההרים הצלול.


"קרא לי בשמך". אסתר גארל, טימותי צ'אלאמט.

"קרא לי בשמך". אסתר גארל, טימותי צ'אלאמט.


אבל אם עד לכאן כתבתי בעיקר על הרע, עשר הדקות האחרונות של הסרט מצילות אותו וטוענות אותו ברגש שהיה כל כך חסר עד אז. מדובר בשתי סצינות מצוינות במיוחד: הראשונה היא מונולוג נפלא של אביו של אליו, שאותו משחק להפליא מייקל סטולברג. הסצינה השנייה, שמהווה גם את סצינת כותרות הסיום, היא תצוגת משחק מרשימה במיוחד של טימותי שאלמיי שמשחק את אליו בן ה-17. שאלמיי עושה עבודה מצוינת לכל אורך הסרט, אבל בכמה דקות הללו, שכוללות קלוז אפ ארוך על פניו, הוא מסכם את כל מה שהיה חסר כל כך בסרט, וכך, לפחות בסוף, שולח את הצופה הביתה כשהוא מסופק חלקית.


דירוג: 3.5 out of 5 stars


קרא לי בשמך (איטליה, צרפת, ברזיל, 2017)

בימוי: לוקה גוואדניניו | תסריט: ג'יימס אייבורי, אנדרה אסימן | משחק: ארמי האמר, טימותי צ'אלאמט, מייקל סטולברג, אמירה קאסאר

הפצה: פורום פילם, החל מה-25.01.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
















מדריך גישה לאתרים

***